חנהלה ואבינעם
צפת כיבוש המצודה מאי 1948
הקדמה:
סיפור כיבוש המצודה בצפת מלווה את אבינעם חדש מאז ועד היום. כפי שאבינעם מציין; אין כמעט לילה שבו אינו שב לארועי הקרב שעליו פיקד כמ"מ צעיר בחטיבת יפתח של הפלמ"ח.
לנו ילדיו וחתניו ולילדינו סיפר מפעם לפעם על הקורות אותו ולי אישית זכורה הפעם הראשונה בה שמעתי מפיו את סיפור הכיבוש, וסיומו של הקרב שבו נפצע, ונהרגו ונפצעו רבים מחייליו.
לזאת נוספה גם תעלומת החייל נושא ה"פיאט" שהגיע אליו לפנות בוקר ירה את הפגז שפגע בעמדת המקלע שעל המצודה ,פגז שהכריע את הקרב כולו.
אין להקל בחשיבות ההישג של כיבוש המצודה שתרם להכרעת המערכה כולה בצפת; ובעקיפין גם להכרעה בקרבות הגליל כולו.
לאחרונה בעקבות צאתו של ספרו של איתמר רדאי על הגדוד השלישי של הפלמ"ח ובתוכו תאור הקרבות בצפת, התגלה גם הלוחם שנשא את הפיאט. לוחם שהיה בין "ילדי טהרן" וסופח לאבינעם לקרב הספציפי.
אבינעם אושפז בבית החולים למספר ימים והלוחם ההוא (היום עו"ד בגמלאות ,מיכאל פוש מחיפה), המשיך בקרבות אחרים . עתה שיצא הספר הנ"ל , זיהה את עצמו ואף זומן ל"תחקיר" שביקש אבינעם לבצע עם הלוחמים ליד המצודה בצפת. סיפור מופלא של שילוב בין ניצול שואה שהגיע לקיבוץ התנדב לבריגדה (יחד עם מוטקה ושמוליק אביו ואחיו של אבינעם) ושם רכש את המיומנות התפעול הנשק האנטי טנקי הפיאט. לבין יוצאי קיבוץ פלמחניקים כדוגמת אבינעם וחבריו.
וכך ביום סגרירי אחד בתחילת פברואר 2015 , נפגשו הלוחמים ששרדו, כולל מפקד ההתקפה הראשונה על המצודה שנכשלה, למעין תחקיר מאוחר בשטח בניצוחו של אלעד פלד (שערך יחד עם פיני עופר את הספר -ספרו של רדאי על הגדוד השלישי).
למעשה הקרב על צפת וספציפית כיבוש המצודה ע"י אבינעם ומחלקתו (אז מ"מ צעיר בגדוד השלישי) תועד בספר הפלמח, בספר זכרונותיו של אבינעם, ובמספר סרטי וידאו במרוצת השנים, ולמרות זאת הייתה לאבינעם תחושה מעיקה; שהדברים צוירו אחרת מכפי שהתרחשו בפועל כולל להפתעתו בספרו של אלעד פלד.
בסיום הפגישה\תחקיר הכין מחבר הספר איתמר רדאי דף תיקון לספרו , אך המועקה לא חלפה.
הצעתי ,אני שמעון גודר חתנו, לאבינעם לכתוב את סיפור הקרב כפי שהוא מפקד האירוע זוכר. למרות שחלפו שנים רבות מאז הקרב ואף שנים רבות מאז שחווה אירוע מוחי ומחצית גופו משותק; אין לי ספק שזיכרונו המצויין לפרטים ולתוואי השטח עדיין עומד לו.
בהמשך יתואר הקרב הגוף ראשון מפיו של אבינעם ויהי זה החסד שיעשה עם חבריו ופקודיו שנפלו, חסד של סיפור האמת.
התיאור מבוסס בעיקרו על התיאור המופיע בספר מיוני 2005 : "בין דגניה לכנרת סיפור חיי – אבינעם חדש" כפי שסופר ע"י אבינעם ,לחנן סבר גיסו ולוחם פלמ"ח אף הוא.
הערה: באתר קובצו בעמודים (לשוניות נוספות) הקלטות שנעשו במרוצת השנים ואף תיאור מפורט בתמלולים מהקלטות שמע של אבינעם ; עם זאת ולמרות הסתירה כביכול הקיימת בין התיאורים הללו ,הרגיש אבינועם צורך עז לתאר פעם נוספת את הקרב, באופן מדויק, כולל פער הזמנים שבין תחילת ההתקפה ב 2100 וסיומה לפנות בוקר.
תוספת מסוף שנת 2016
הנושא של סיפור האמת על הקרב בצפת בער בעצמותיו של אבינועם עד כדי כך שהוא החליט לזמן את ד"ר אורי מילשטיין ולהעניק לו ראיון (יוני 2016) על האמת שמאחורי הקרב , וזאת על אף טינתו רבת השנים לאורי שדאג לנפץ מיתוסים הקשורים למלחמת השחרור ולפועלם של ראשי הישוב.
הראיון פורסם בחודש ספטמבר 2016 במעריב להלן מכתב ששלח ד"ר אורי מלשטיין בעקבות הראיון ביוני 2016 כאן .
והמאמר עצמו בלשונית נפרדת כאן באתר. בהמשך הוספתי פוסט בושא מיתוסים וניתוצם אצלי באתר.
תוספת מסוף שנת 2018
אבינועם הלך לעולמו ב 24 לדצמבר 2018 וניטמן בבית העלמין של קבוצת כנרת ליד אשתו חנהלה. שנותיו האחרונות היו לו קשות ביותר בהיותו מרותק למיטה.
אנו בני משפחתו, נזכור אותו תמיד כאדם חם ואמיץ, יהיה זכרו ברוך.
מבוא
ב 16 לאפריל אלעד פלד, במסגרת ההנחיה של יגאל אלון לכבוש צפת , מקבל מחלקה ונכנס לצפת, שחייליו שרים את שיר הפלמ"ח. ב 1 למאי הגדוד השלישי בפיקודו של משה קלמן תוקף את עין זייתון ואת ביריה וזה פתח את הדרך לצפת.
בלילה שבין ה5 ל6 במאי התקפה ראשונה של הגדוד השלישי על המצודה,בפועל בגלל תנאי השטח רק המחלקה של דובלה יכלה להתפרס על השלוחה , התקפה זו נכשלה.
הפקודה שונתה והגדוד השלישי תקף 3 מטרות : המצודה ,המשטרה העירונית ,ובית שלווה (היום מגרש חניה של המכללה). את ההתקפה על המצודה בלילה שבין ה9 ל10 במאי הוביל אבינעם ובסיומה נכבשה המצודה.
ההתקפה הראשונה
על ההתקפה הזו פיקד דבלה קליינמן. ומעבר לנכתב בספרו של אבינעם על התקפה זו להלן עיקרי הדברים שסיפר המ"מ דובלה בפברואר 2015 .
ההתקפה הראשונה הייתה אומללה. ראשית אף אחד לא הכיר את צפת, ידענו שיש מצודה, יש רובע יהודי ויש רובע ערבי וזהו. המחלקה שלי מחלקת עין גב כבר לא הייתה מחלקה מגובשת היא כללה "קפריסאים" עולים חדשים ללא הכשרה; עד היום אם אשאל מי היו החיילים שלי באותה תקופה לא אדע. פשוט לא הכרתי אותם.
התדריך שניתן לי על שולחן חול היה אמור להבהיר לי את תכנית ההתקפה ותמונת השטח.
יצאתי ממלון ציטדל בחצות 2400 עם תכנון של הסתערות של שתי כיתות כ 14 איש (בדיעבד טעות נוספת – לא היה מקום לפריסת 2 כיתות ) כיתה מאחור לתגבור וכוח אבינועם ככוח עתודה מאחור. כמו כן היה ברשותי קשר עם מכשיר קשר ונווט מקומי שהיה אמור להוביל ליעד.
מיד שהגענו לערוץ שלפני המצודה חטפנו אש תופת ממספר כוונים הרוגים ופצועים רבים כולל הקשר הנווט. לא היה עם מי להמשיך התקשרתי לקלמן וביקשתי לסגת והוא השאיר ההחלטה בידי . נתתי פקודת נסיגה ויחד עם הכוח של אבינעם פינינו את הפצועים וההרוגים יש לציין שבעת הפינוי לא נורתה אף יריה מהצד הערבי , נראה היה שנתנו לנו לפנות פצועים והרוגים בשקט.
תאור ההתקפה מופיע בספר הגדוד השלישי כאן:
ולהלן ההמשך על חלקו של אבינעם מסיפרו:
נפגעי הגדוד בהתקפה זו היו:
הערה: בקרב זה השתתף גם חנן סבר ז"ל, שנפצע ופונה לאחריו לבית החולים , אותו חנן חבר קיבוץ יפתח, נשא את רותה חדש ,אחותו של אבינעם והיה לגיסו. לימים לאחר שאבינעם חלה חיבר עימו את ספור חייו בין דגניה לכנרת.
הלילה שבין ה 9 ל 10 במאי 1948 – ההתקפה השניה וכיבוש המצודה
להלן הרקע לקרב כפי שמופיע בספר הגדוד השלישי של רדאי:
כאמור לעיל, ההנחיה הייתה שלוחמי ההתקפה הראשונה לא ישותפו בהתקפה השנייה. ההנחייה נשמרה למעט חיים לדין חבר קבוץ יפתח שהשתתף בשתי ההתקפות, ולימים גם "מחותנו" של חנן סבר.
להלן הקטע של אבינעם מסיפרו המתייחס להתקפה השניה:
ואבינעם מוסיף ואומר (חודש מאי 2015) :
ממרחק השנים ולאחר לילות נדודים רבים אני חייב להוסיף לתקן את תאור הקרב כפי שנכתב על ידי חנן סבר בספרי.
כפי שתאר דב המ"מ של ההתקפה הראשונה, הפעילות בצפת התבצעה לאחר הקרבות בנבי יושע , שבהן ספג הגדוד נפגעים רבים, המחלקות עורבבו ונוספו חיילים חדשים , הכח שלי להתקפה אורגן ברגע האחרון בתוך הבלגאן הגדול ששרר אז.
העליה להתקפה התרחשה בשעת לילה 2100 .
עמדתי לפני הטיפוס לשטח האש, שמפקד הכיתה המסתערת אליעזר בן נבט מצידי האחד וחיים לימוני מפקד כיתת העתודה בצידי השני.
מייד עם התישרותינו לקראת ההסתערות חשתי מכה אדירה ברגלי השמאלית נפצעתי. כאן גם נפגעו מרבית ההרוגים והפצועים. כפי שראיתי ברגלי הפצועה וגם מדווחי הפגיעות בלוחמים האחרים נראה שנפגענו מאש כוחותינו – פגיעות מכדורים שנורו מאחורינו.
באותה עת ,אני עצמי, פצוע; מאגף בקפיצות על רגל ימין שלא נפגעה את שטח ההריגה של המקלע מצד שמאל שלי. בין הקפיצות אני נח ואולי אף מתעלף.
מכיוון שלא נותרו בכיתה הראשונה לוחמים , אני משמיע זעקות לחיים לימוני שהיה כוח העתודה שאחרי לבוא ולהיכנס להסתערות, אך לשווא, אין קול ואין עונה.
וכך עם עלות השחר בשעה 0500 או 0600 אני מוצא עצמי בטווח של מטרים ספורים מהמקלע שאני מוטל בבור שאליו זינקתי למצוא מחסה.
מה אירע באותן שעות לילה רבות שמתחילת ההתקפה ועד לירי הפיאט בבוקר , לא מחוור לי וייתכן שלא אדע לעולם.
לפתע אני שומע קריאה אבינועם איפה אתה וקול סוליות נעליים ואני יודע שאלו נעליים מסומרות לא "פלמ"חיות" (לפלמ"ח היו סוליות מגומי שנחתך מצמיגי רכב) ובעקבותיהן עומד מעלי ענק (כך נראה לי ממקום מחסי) מי אתה? אני שואל והענק משיב: אבינעם ,אני הפיאטיסט שלך ,מה לעשות.
כוון לעמדת המקלע וחסל אותה אני מצווה; אבל אבינעם ,הוא משיב ,אנחנו קרובים מדי למטרה ואסור לירות מטווח כזה זה מסכן אותנו. תירה כבר, אני מצווה והוא משיב : על אחריותך, נשכב דורך ברגלו את קפיץ הפיאט ויורה את הפגז היישר לעמדה שמתעופפת באוויר. שקט מוחלט משתרר.
לאחר זמן מה אני שומע את חיים לימוני חבוש כובע אוסטרלי יחד עם חיילי הכתה מתקרבים ,זקופים , מה לעשות שואל חיים , חסל את מי שנשאר אני מורה , חיים מתקדם לעבר הפטמה (העמדה הדרומית במצודה) ומוצא אותה נטושה.
להשלמת התמונה להלן גם גם סיפורו של הפיאטיסט :
סיפורו של הפיאטיסט – מפגש פברואר 2015 – מיכאל פוש:
עברו למעלה מ 60 שנה אבל לעולם לא אשכח את הצעקות של אבינעם "קדימה קדימה" המהדהדות עדיין בראשי, כך שגם מי שלא רצה רץ קדימה.
בשלב מסויים אבינעם הורה לי לירות. הפגז הראשון לא פגע טענתי פגז שני ויריתי , הפגז פגע בול והאש פסקה לגמרי.
יתכן אף שהוספתי פגז שלישי ליתר בטחון אבל איני בטוח בכך.
פיני עופר- מפגש פברואר 2015 :
בליל היציאה עמדנו מוכנים ליציאה המחלקה הפורצת של אבינעם והמחלקה מאחור של דבלה. באותו ערב קיבלנו הדרכה על הפיאט; אני הייתי פיאטיסט במחלקה של דוב. ואז ביציאה הוא הורה לי לתת את הפיאט לאיש שהיה בבריגדה ובעל נסיון בפיאט שיצורף לאבינעם. אני הייתי למספר שניים שלו מעולם לא הכרתי אותו ונפגשנו באותו לילה , כמספר שניים סחבתי רובה 3 זבילים ופגזים; שהתמהמנו עם הסידורים של הציוד אני זוכר את חיים לימוני מקלל וצועק עלינו להתקדם.
וכך ליוויתי את מיכאל והכנתי לו את הפגזים לירי .
מתוך ספרו של אבינעם בין דגניה לכנרת
תמונות מהמפגש\תחקיר פברואר 2015
אבינעם ומיכאל פוש
משמאל פיני עופר,דובלה,אלעד פלד, עמקה,מיכאל פוש,אבינעם. שני מימין עציון בן נבט בנו של אליעזר שנפל בקרב אחרון על נבי יושע (17 למאי). – באנדרטה לנופלים.
באנדרטה למעלה, הפינה הדרום מזרחית של המצודה.
שלום, זו תגובה.
כדי למחוק תגובות, יש להתחבר למערכת ולהציג את התגובות של הפוסט. שם ישנה אפשרות לערוך או למחוק לתגובות.